דבר המנהלת

תלמידים, הורים ומורים יקרים,

התפיסה החינוכית שלנו מושתתת על הרעיון של בית הספר כמרחב מגדל. המשימה שלנו היא לראות את הייחודיות, הכישרון והיכולת של כל נערה ונער ולאפשר להם להתפתח ולצמוח באמצעות המורים והמורות שהם.ן הדמויות שרואות ופוגשות את הנוער ואלו שיוצרות עמם את הקשר ואת חווית השייכות. 

המורים בתיכון עודד הם הכוח המניע שהופך את התיכון למה שהוא. צוות התיכון מורכב מאנשי חינוך שבחרו לבוא ללמד בבית הספר מתוך אהבת האדם, אהבת הדעת והכרה בתפקידו המשמעותי של המורה. כדי לעמוד במשימתם מורי התיכון נדרשים ללמידה מתמדת, לחקר ולהתפתחות אישית. אנו נדרשים להעניק ליווי והכשרה מתאימים לצד תמיכה בהובלת תהליכים פדגוגיים והתפתחות מקצועית שתאפשר לקהילת המורים שלנו להיות מתפתחת ומפתחת, לומדת ומלמדת.

אנו שואפים שהנוער שמגיע לבית ספרנו יבוא מתוך תשוקה לחקור, ללמוד ולהתפתח. הנוער הוא אקטיבי, חקרן וסקרן מטבעו ועלינו לאפשר לנטיות אלו לבוא לידי ביטוי. המשימה שלנו היא לעודד את תלמידינו להיות פרואקטיביים: ליזום, לחקור ולהוציא דברים אל הפועל באמצעות שיתופי פעולה, עבודת צוות ומחויבות אישית. אנו נדרשים להנחות כל נערה ונער להתבוננות פנימית ושיקוף עצמי שיאפשרו לו.ה ללמוד על עצמו.ה ולהתקדם ולהצטיין באמצעות הכרת ערך עצמי ולמידה מתמדת.

בבית הספר שלנו יש את כל תלמידי היישוב קדימה-צורן – מעל 1,000 תלמידות ותלמידים. יש לנו כיתות עיוניות, כיתות שח"ר, כיתות לקויות למידה וכיתות תקשורת. אנחנו מאמינים בסובלנות ופלורליזם לא כסיסמה אלא כדרך חיים שבה המגוון והשונות מפרה ומעשירה את כל באי בית הספר. אנו שמים דגש על למידה בקבוצות קטנות, פדגוגיה מקצועית וחינוך חברתי ערכי מעל לכל. בית הספר שלנו הוא קהילה לכל התלמידות והתלמידים, ההורים והצוות החינוכי.

נעמי ורד

מנהלת בית הספר

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.